עמוד מספר 13
גדעון (בלה) גרוף, ושולמית (סרינה) החלו את מסעותיהם הקשים ביוגוסלביה. נפגשו באיטליה, ב"וילה אמה", בנוננטולה. משם ברחו מאוחר יותר לשוויץ. הם הגיעו לארץ ישראל עם "עליית-הנוער".
בתמונה העליונה משמאל:
בלה הקטן, אחותו פאניקה והאח הבכור נתיקה
בתמונה למטה:
ניצולת מחנה הריכוז ג'וקובו - Đakovo: שולמית (סרינה)
שני אלבומי בולים - גדעון גרוף
אביו של בלה, רודולף, היה אספן בולים וגדעון החל לאסוף בעקבותיו כבר בגיל שש. במסלול הבריחה שלו מיוגוסלביה הגיע במונית עם קבוצת נמלטים, בדרכם לאזור שנמצא בריבונות איטלקית. מטען הנוסעים הונח על הגג. היו שם יותר נוסעים ממושבים, כולם דחוסים בפנים, רובם יהודים. המונית נעצרה ע"י חיילים איטלקיים כדי לבדוק את המטען והמסמכים שלהם. בתעלות מצידי המונית, היו גופות רבות של מתים. החיילים אספו את התעודות ואחד מהם עלה לגג המיניבוס והוריד מזוודה אחת. המזוודה של בלה (גדעון). בתוכה הוא מצא שני אלבומי בולים של יוגוסלביה. הקצין האיטלקי, מלווה במתורגמן, שאל: "של מי האלבומים האלה?" וגדעון השיב: "שלי". "סבתא שלי הכניסה אותם למזוודה שלי." "אני מחרים אותם!!". גדעון בכה מרה - "אני לא אתן לך, אני לא אתן לך". הקצין התרצה מעט ואמר שרק אלבום אחד יוחרם. "לא אוותר, לא מוותר על האלבום" פרץ בבכי. הלחץ ניכר על פניו של השוטר. המתורגמן רמז לגדעון על הגופות בתעלות. קבוצת הפליטים סביבו הייתה נתונה ללחץ בל יתואר. בסוף הקצין ויתר. הנוסעים הכו אותו כל הדרך וקיללו אותו, כי סיכן את חייהם, אבל הוא לא הרפה משני האלבומים. כמה חודשים לאחר מכן הוא התאחד בספליט עם אמו ואחותו, שגם הן הצליחו להימלט מהכלא. אמו צירפה אותו לקבוצת נערים יתומים שנשלחו לנונטולה שבאיטליה. אותה קבוצה שהתה במקום שהתפרסם בספר ובסרט הטלוויזיה "ילדי וילה אמה". מנונטולה הוא הגיע כעבור שנה בדרך דרמטית לשווייץ. הוא עלה משוויץ בעזרת קבוצת עליית נוער לישראל. לקיבוץ כפר מסריק
שולמית/סרינה
בהשתדלות הקהילה היהודית באוסייק וכספי שוחד שהועברו למשטרה המקומית הסכימו השוטרים להוצאת ילדים מהמחנה ומסירתם למשפחות יהודיות באוסייק ווינקובצי. לאו גרינוואלד מקהילת וינקובצי הגיע במשאית לאסוף את הילדים. סיפר גרינוואלד:
"אושר פיזור של 37 ילדים עד גיל 12... כשהגענו למחנה ג'קובו היתה שם רופאה יהודייה מקהילת אוסייק שעזרה לנו להכין את הילדים לווינקובצי... מספר משפחות שהכירו אותי... ניגשו אלי וביקשו שאקח את ילדיהם כדי שינצלו. המשאית היתה גדולה ומכוסה בברזנט, וכך ניצלתי את ההזדמנות ובלי להתחשב בתוצאות מעשיי, במקום האישור שבידי ל-37 ילדים לקחתי 57 ילדים, כך שרק הספרה האחרונה, המספר 7, תאם את האישור. כילד ה-57 לקחתי את סרינה ברודסקי".
הילדים פוזרו בין המשפחות היהודיות בווינקובצי ומשם הועברו לאוסייק, זגרב ומקומות אחרים. כמה מהם הועברו לספליט שהיתה בחלק של קרואטיה שהיה תחת השלטון האיטלקי. סרינה הגיעה לספליט ומשם הועברה יחד עם קבוצת ילדים לווילה אמה בנוננטולה (Nonantola), איטליה. משם הוברחו הילדים לשוויץ, וסרינה ביניהם.
"יד ושם"