עמוד מספר 24
בתמונה העליונה
חברי "יחידת ההגנה העצמית" הלטבית, מרכזים קבוצת נשים יהודיות
לקראת הוצאתן להורג בחוף ליד ליאפאג'ה. 15 בדצמבר 1941
בתמונה התחתונה
הרייכמניסטר אלפרד רוזנברג, בלטביה הכבושה, 1942
טשטוש מעשי הטבח - לטביה
לאור התבוסה בחזית המזרחית, החלו הגרמנים לטשטש את עקבות הרצח של יהודי לטביה. בסוף מרץ 1944 הגיעו לריגה יחידות משנה זונדרקומנדו 1005, עקב גודלן העצום של משימות היחידה, היא חוזקה על ידי מפקדי ה-SDA ומשטרת הביטחון בריגה. באותה עת הודיע צוות מחנה קייזרוואלד לאסירים שהם מחפשים עובדים לעבודה ב"קומנדו החדש" עם הבטחה לאוכל ולעבודה טובה יותר. הגרמנים הצליחו לגייס בדרך זו 40-50 יהודים שלא היו מודעים לאופי העבודה שאליה גויסו. הם שהו במאורת יער מאולתרת ונאלצו לחפור קברים ולשרוף גופות נרקבות על ערימות עצים. ריח הגופות השרופות נישא הרחק. העבודה נמשכה עד הימים הראשונים של יוני 1944, ולאחר מכן נרצחו כל הפועלים היהודים וגופותיהם נשרפו ברומבולה.
..."זו הייתה תחילתו של "המעשה הנפשע הגדול ביותר בתולדות לטביה". מיולי 1941 גם יהודי לטביה הושפלו בדרכים שונות ונשללו מהם הזכויות שמהן נהנו יתר אזרחי לטביה. על היהודים נאסר בתכלית האיסור לצאת מבתיהם בערב, בלילה ובבוקר, הוקצו להם מנות מזון נמוכות יותר, הם יכלו לעשות קניות רק בכמה חנויות מיוחדות, והיה עליהם לשאת את אות ההכרה - מגן דוד צהוב על בגדיהם.
נאסר עליהם להשתתף במקומות שבהם התקיימו אירועים ציבוריים, לרבות בתי קולנוע, מגרשי ספורט ופארקים. החפצים האישיים היו נתונים להחרמה לצרכי הרייך. את כל התכשיטים, ניירות הערך, מטבעות זהב וכסף היו חייבים למסור לפי דרישה. האנטישמיות הפכה למקור התעשרותם של פקידים נאצים ומשתפי הפעולה המקומיים שהחרימו רכוש יהודי. השמדת יהודים התאימה להם שכן איש לא יישאר בחיים לדרוש את החזרת החפצים השדודים.